הביתן הישראלי בביאנלה הבינלאומית לאמנות בוונציה לא ייפתח לקהל

 

בוקר טוב

הביתן הישראלי בתערוכה הבינלאומית ה60- של הביאנלה בוונציה (M)otherland אמנית: רות פתיר אוצרות: מירה לפידות, תמר מרגלית 20 באפריל עד 24 בנובמבר 2024 Giardini della Biennale על התערוכה במסגרת התערוכה הבינלאומית ה60- של הביאנלה בוונציה, הביתן הישראלי יציג את התערוכה otherland)M(, מיצב וידאו חדש של האמנית רות פתיר המפגיש בין ארכיאולוגיה מקומית לבין טכנולוגיה מתקדמת. בעבודות וידאו הנעות בין תיעוד אינטימי בגוף ראשון לייצוג של חוויות קולקטיביות, פתיר מהרהרת אודות ההוויה הנשית ותלאות הגוף הנשי. יצירתה של פתיר מתייחדת בשימוש בטכנולוגיה כנושא, כדימוי, וכאמצעי: בפרויקט זה, היא רותמת תוכנות מידול מתקדמות כדי להתיך את פולחן הפריון מהתקופה הישראלית הקדומה עם פולחן הפריון בישראל היום. הטכנולוגיה בידיה היא אמצעי ביטוי לכמיהה הנצחית להעמיד ילדים, לחיי נצח ולאהבה. כך, היא מותחת חבל טבור דמיוני בין עבר לעתיד. לדבריה של פתיר, ״ישראל היא מקום שבו ההווה תמיד נקרא קדימה ואחורה: אנחנו עסוקים באופן כפייתי או בעבר המיתי או בעתיד האוטופי-טכנולוגי שלנו״. משגילתה שהיא נשאית של מוטציה גנטית המגבירה משמעותית את סיכוייה לחלות בסרטן שד ושחלות, פתיר נאלצה להתמודד עם השלכות האבחון על פוריותה העתידית וכן להתמודד עם הממסד הרפואי, שדחק בה להתחיל מיידית בהליך שימור פריון. התמודדויות אלה נכרכו בטיפולים תובעניים ובדילמות שלכאורה נדמו כאישיות מאד, אך למעשה הציפו שאלות עקרוניות בנוגע לתפיסות של נשיות ואמהות, פמיניזם ותפוקה. בהקשר הלאומי, כל אלה נטענו במשמעויות תרבותיות ודמוגרפיות: ההחלטה ללדת ילדים היא במהותה החלטה פוליטית. עבודות הוידאו עבודות הוידאו המוצגות בביתן – "פתח תקווה (בהמתנה)", "Intake"," Stories Retrieval "ו- "Motherland – "מבוססות על הקלטות וצילומים שערכה האמנית בזמן אמת של שיחות עם אנשי צוות רפואי, וכן עם חברותיה, משפחתה וקהל דמיוני, שתוכנן נע בין שאלות אישיות דרמטיות לבין ענייני יומיום. אולם פתיר פורצת את גבולות הדוקומנטרי בעבודות אלה ומשתמשת בצלמיות עתיקות – פסלי נשים קטני ממדים עשויי חרס ופשוטים למראה – כדמויות וירטואליות של עצמה ושל הנשים סביבה. צלמיות אלה נפוצו ברחבי המזרח הקרוב הקדום ובפרט, במקרה של סוג הצלמיות ששבו את ליבה של פתיר, בממלכת יהודה, והן מתוארכות לשנים 600-800 לפנה"ס. אף שנהוג היה להתייחס אליהן כאל צלמיות פריון, זהותן ותפקידן נותרו בגדר חידה. הארכיאולוגיים חלוקים האם הן שימשו כייצוגים של אלות, כדמויות פולחן, קמיעות הגנה, או כחפצי מנחה. אולם העובדה שהצלמיות הללו, שגודלן ככף יד, יוצרו בייצור המוני והתגלו בעיקר בחפירות של אתרי מגורים, מרמזת לכך שהן היו בשימוש אישי, ייתכן שעל ידי נשות הבית. עבור פתיר הן מגלמות את התקוות והחרדות של נשים בשר ודם שחיו באזורנו לפני שלושת אלפים שנה. תוך שימוש בטכנולוגית לכידת תנועה ואנימציית תלת-מימד, היא רוקמת לצלמיות אלה רשת עכשווית חלופית של יחסים והזדהויות, הנפרשת מעבר לזמן ולמרחב. בתערוכה יוצגו הצלמיות ושברי צלמיות, בהשאלה מרשות העתיקות. אנו מודות על שיתוף הפעולה הנדיב של רשות העתיקות ובפרט לאוצרת תקופת הברזל והפרסית, דבורה בן עמי ולאורית שמיר, ראש ענף תצוגות בארץ ואוצרת חומרים אורגניים. לעבודות אלה שנמצאות בתהליך זה מספר שנים, הצטרפה בחודשים האחרונים עבודה חדשה, "מקוננות", המקבלת את פני המבקרים. עבודה זו נוצרה לאחר מתקפת ה7- באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה. ביצירה מופיעות צלמיות הנשים הקדומות אשר בחלקן שרדו שלמות, לצד אלפי השברים שנותרו מרובן, שכיום מצויים במגירות מחסניה של רשות העתיקות. הנשים השבורות של עידן נשכח קמות לתחייה וצועדות יחד ברחובות העיר באקט של מחאה, שכול, תוגה וזעם. מול וידיאו זה מוצבת תצוגה ארכיאולוגית של הצלמיות עצמן – גיבורות הפרויקט של פתיר – שהושאלו לונציה בהשאלה מיוחדת מרשות העתיקות. על האמנית רות פתיר (נ. ,1984 חיה ועובדת בתל אביב) היא אמנית ניו מדיה המשלבת נרטיבים תיעודיים עם דימויים ממוחשבים. יצירתה, המעוגנת לרוב בביוגרפיה שלה, מציפה ובוחנת סוגיות חברתיות, פוליטיקת מגדר, טכנולוגיה, ומנגנוני כוח סמויים. פתיר היא בעלת תואר שני מאוניברסיטת קולומביה (2015), ותואר ראשון מבצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב (2011). היא מרצה לאמנות בבצלאל ובמכללה האקדמית ספיר. עבודותיה הוצגו והוקרנו במוסדות אמנות ותרבות מרכזיים בארץ ובעולם, בין היתר בביאנלה ה14- של גואנגז'ו, CCA מרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, OnCurating ציריך, Archives Film Anthology MoMA ,Danspace בניו יורק, מוזיאון פתח תקווה, פסטיבל הקולנוע ירושלים ועוד. יצירותיה נכללות באוספים פרטיים וציבוריים בהם במרכז פומפידו, פריז, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, Kadist. ועוד. התערוכה מלווה בקטלוג בהוצאת Books Sternthal. קרדיטים מנהלים אמנותיים: מיכאל גוב וערד תורג'מן אוצרות: מירה לפידות ותמר מרגלית אמנית: רות פתיר ארגון: משרד התרבות והספורט ומשרד החוץ תמיכה מיוחדת: רשות העתיקות, מוזיאון תל אביב, המרכז לאמנות עכשווית תל אביב חסות: מועצת הפיס לתרבות ואמנות משאילים: רשות העתיקות, מוזיאון ישראל כתובת לבירורים (עיתונות): com.ruthpatir@motherland כתובת לבירורים (אמנית): גלריה ברוורמן com.bravermangallery@info

 

“The artist and curators of the Israeli pavilion will open the exhibition when a ceasefire and hostage release agreement is reached”

This is the message currently hanging outside the shut doors of the Israeli pavilion at the 60^th International Art Exhibition — La Biennale di Venezia. Through its front glass windows, the video work Keening by Ruth Patir is visible to passers-by while the full exhibition, (M)otherland, awaits inside for the moment when hearts can once again be open to art.

The decision by the artist and curators is not to cancel themselves nor the exhibition; rather, they choose to take a stance in solidarity with the families of the hostages and the large community in Israel who is calling for change. “As an artist and educator, I firmly object to cultural boycott, but I have a significant difficulty in presenting a project that speaks about the vulnerability of life in a time of unfathomed disregard for it,” Patir says.

Curators Mira Lapidot and Tamar Margalit add, “It has been six months since the brutal attack on Israel on October 7 and the beginning of the horrific war that is raging in Gaza. There is no end in sight, only the promise of more pain, loss, and devastation. The exhibition is up and the pavilion is waiting to be opened. The art can wait, but the women, children and people living through hell cannot.”

For current photos of the Israeli Pavilion click here, or consult our press kit under Biennale Info.