נימי לומר לעוף. כתב: נמרוד ליבוביץ. איורים מיכל רון. צמרת הוצאה לאור.

 

מועדים לשמחה,

בוקר טוב עם ספר מקסים על ציפורים, גוזלים שבקעו מן הביצים. אחים, אחיות, משפחה, הורים ובעיקר גוזל זעיר אשר בוקע אחרון מן הביצים לאחר אחיו ואחיותיו הגדולים יותר ממנו גם פיזית. הוא מאוד חושש לעוף. מתחבט עם עצמו.

מביע בקול רם, אפילו שומע קולות בתוכו, קול אחד רך שמנסה להניע אותו מן הפחד והאימה, והשני אשר לא נעים לו לשמוע אותו. מחזק את הפחדים שלו ולועג לו אפילו בדרכו.

אבל ,אמא שלו האוהבת ,העוטפת, הנהדרת לא אומרת נואש ואף מגדילה ועושה. מעודדת אותו, מספרת לו על ילדותה כשהיא נתקלה בסיטואציות מפחידות. ואף מספרת על סבא של הגוזל הקטן, על אבא שלה שגם הוא פחד בעצמו.

כולם פחדו, וחיים עם הפחד, מתמודדים עם הפחד ,הוא תמיד קיים ,חי ובועט בקרבנו. אך הבה נהפוך אותו לסוג של חבר, משהו חיובי שבזכותו אנו למעשה עושים דברים, מעיזים  ,אם לא הפחד הכל היה שיגרתי ועל מי מנוחות. 

זה טוב לפעמים, אך גם טוב לשנות ולהעז.

ספר מקסים, מתוק, סיפור על משפחה ותמיכה ועידוד.

על תעוזה של גוזל אחד קטן, על שיחות וחששות וסיפורים משפחתיים מקסימים.

הנכד של אחותי אורי מאוד מאוד אהב.

ממליצים באהבה.